התנהגויות רבות שאנו חשים כי מחבלות בחיינו קשורות לחוויות של הילד הפצוע שבתוכנו, אנו רואים את העולם דרך מסננת חוויות ותבניות אמונה שהוטבעו בילדותינו. זאת הסיבה כי אנו מוצאים את עצמנו משחזרים מערכות יחסים ומתקשים ללמוד משגיאות העבר או לקחת אחריות על חיינו. התמכוריות, בעיות בן בני זוג, דיכאון, חרדה, התפרצויות זעם, תגובות יתר, קשורים לתחושות בילד הפנימי שבתוכנו. פרויד כינה זאת "כפיית החזרה".

 

 שחרור מחסומים ריגשיים  

"הידע מאיר חדרים נשכחים בבית האפל של ילדותנו. עכשיו הבנתי,
כיצד אני יכול לחוש געגועים הביתה, למרות שאני נמצא בבית." (ג'ק צ'סטרטון).

כאשר הילד שבתוכנו פצוע וכאוב מאגרי אנרגיית החיים שלנו מבוזבזים על שימור מערכות ההגנה שלנו. מנגנוני הגנה רבים כמו הדחקה והכחשה נועדו להגן על הילד הפנימי הפגוע שבנו. אין זה בכדי כי הפסיכולוג הנודע יונג כינה את הילד הפנימי בשם "הילד הפלאי". כאשר נוצר קשר עם הילד הפגוע שבתוכנו מתחילה לצוץ תחושת תקווה ויצירתיות אדירה המאפיינת ילדים ואותו הילד הופך למקור צמיחה, התחדשות והנאה.

טיפול פסיכותרפיה בהתנהגויות רבות שאנו חשים כי מפריעות ומחבלות בחיינו קשורות לחוויות של הילד הפצוע שבתוכנו, אנו רואים את העולם דרך מסננת חוויות ותבניות אמונה שהוטבעו בילדותינו. זאת הסיבה כי אנו מוצאים את עצמנו משחזרים מערכות יחסים ומתקשים ללמוד משגיאות העבר או לקחת אחריות על חיינו. אנו מוצאים את עצמנו חוזרים על אותו מעגל דפוס התנהגות בבחירת בן או בת זוג, נלחמים באותם פחדים, התמכרויות, סכסוכים, בעיות בן בני זוג, קושי במציאת זוגיות, חרדת נטישה, פוביות, התמכרויות, טיפול בדיכאון, חרדה, OCD, התקפי חרדה, חרדה חברתית, התפרצויות זעם, תגובות יתר, בעיות שינה, בעיות אכילה, מצבי רוח. פרויד כינה זאת "כפיית החזרה". הנפש מחפשת תיקון ליחס שקיבלה והיא מחפשת ליצור תיקון באותם התנאים שהיא מכירה. 

בנוסף לזאת, כאשר אנו מתבגרים אנו נוהגים להתייחס אל עצמנו כפי שהמבוגרים סביבנו התייחסו אלנו בילדותינו. הסיבות לכך רבות אך חלקן קשורות לעובדה כי יחס זה מאפשר את אותה אוירה שנפשנו מזהה כבית. בנוסף, זהו היחס לו אנו מורגלים ויותר מכך, זה היחס שנדמה לנו שאנו ראויים לו. לכן, אם ספגנו ביקורת ואשמה -כך נתייחס לעצמנו, נדאג לבקר את עצמנו ולחפש צורות שונות של עונשים על מנת לכפר על האשמה שתמונה עמוק בליבנו. אם חיינו בסביבה של אנשים חרדים- נזהה חוויה זאת עם תחושת בית ובאופן פרדוקסלי, נייצר סיבות אשר מעוררות בנו חרדה על מנת ליצור את התחושה הביתית שזהינו בילדותינו. אם חיינו בסביבה בה לא היה מקום לצרכינו לא נדע לדאוג לצריכינו הפיזיים ו/או הנפשיים בבגרותינו או להגן על זכויתינו באינטרקציות בין - אנושיות שונות.

דרכי החשיבה של ילדים הופך לתבניות חשיבה בבגרותנו אשר נועלות את העולם בתפיסה מעוותת ואותנו בראיה חלקית ומצומצמת. באנו לעולם כלוח חלק שעליו נכרתו התנסיותנו, אופן החשיבה של ילדים הוא אגוצנטרי ולכן הילד מייחס אל עצמו את המתרחש סביבו. אם הורנו נטשו אותנו או הייתה אוירה של כעס בבית - הילד ייחס זאת לעצמו, כבוגר הוא עדיין יאשים את עצמו וירגיש "ילד רע" או "בלתי ראוי". אופן חשיבה נוסף המאפיין ילדים הינו הכללה, "כל הגברים לא רציניים", "אני לעולם לא אצליח", "החיים קשים" וכו.

פעמים רבות, בטיפול פסיכותרפיה רגשי המפגש הראשוני עם הילד רגשותינו מפחיד ומאיים. איננו יודעים מה נפגוש ואלו רגשות עלולים לצוף ואנו מתפתים לדחות את המפגש. אך כאשר אנו אוזרים אומץ לפגוש את הילד הפנימי שבתוכנו, נפתח צוהר חדש. מקומות לא מעובדים שנדמה היה לנו שלא משפיעים עלינו צצים ועולים ואנו עלולים לפגוש כאב, חרדה, פחד, כעס, או אכזבה. אך ההבדל הוא, שכיום ניתנה לנו האפשרות לשחרר את אותם רגשות עצורים ולתת מענה לצרכים אלו ולתת מענה גם לאותו ילד.
טיפול רגשי מחזק את ההיכרות והמפגש עם הילד שהיינו אפשרי תוך תחושת ביטחון הניתנת בטיפול פסיכותרפיה, יכול להתרחש בעזרת טיפול ב-NLP ודמיון מודרך, או באמצעות תחושות גוף (Focusing) המחברות לרגשותיו של ה'ילד הפנימי'.

ישנה עצמה תרפוייטית רבה במפגש פסיכותרפיה מסוג זה, היכולת שלנו כיום, להקשיב, לנחם ולהרגיע את הילד הפגיע שבתוכנו, יוצרת שינוי עמוק שאת תוצאותיו ניתן לראות בדפוסי התנהגות חדשים. בנוסף על כך, תכונות המאפיינות ילדים כמו יצירתיות, שמחה וסקרנות, צצים ועולים מחדש בחיינו. יצירת מערכת יחסים טובה עם החלק הילדי או הרגשי שבתוכנו טומנת בחובה רווחים רבים - של העלאת הדימוי העצמי , הפחתה משמעותית של סמטומיים של חרדה ואף דיכאון, התמכרויות, קושי ביחסים. יצירת קשר עם הילד הפנימי שבנו מגבירה את הביטחון העצמי בעצמנו ובעולם.

"אני יודע איזו מתנת חג אני רוצה, אני רוצה את ילדותי בחזרה. אף אחד לא יכול לתת לי את זה...אני יודע שזה לא הגיוני, אבל ממתי מתנת חג היא עניין הגיוני? בסך הכל מדובר בילד שהיה מזמן מזמן ורחוק רחוק, והילד של עכשיו, שבתוכך ובתוכי. הילד, שמחכה מעבר לדלתות ליבנו, מחכה למשהו נפלא שיקרה לו" (רוברט פולהם).