האדם נזקק לחברתו של הזולת. יחסים בין - אישיים מעניקים לאדם תחושת קיום, תמיכה, הערכה ומשמעות. הזולת מגלה בנו עניין, נותן בנו אמון ומסייע לנו בעת מצוקה. מי שאינו מצליח לקשור קשרים חברתיים משמעותיים עם הזולת - חש בדידות. נמצא קשר מחקרי בן בדידות לתסמינים של דיכאון, חרדה, דימוי עצמי נמוך וביישנות. ומכאן, כי טיפול בדיכאון טומן בחובו פיתוח כישורים חברתיים על מנת להפחית את הדיכאון ותחושות החרדה.
השפעת הבדידות על מצבי דיכאון וחרדה - טיפול נפשי
"לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב',יט)
בדידות היא הרגשה סובייקטיבית של העדר יחסים בין-אישיים הדוקים ומשמעותיים, או של יחסים חברתיים מצומצמים ולא מספקים, כמו גם זוגיות לא מספקת או קושי ביצירת קשר זוגי המחזקים את תחושת הבדידות. הבדידות אינה קשורה בהכרח במספר האנשים הסובבים את האדם. אפשר שיהיה האדם מוקף באנשים בביתו, בעבודה או ברחוב – ובכל זאת יחוש בדידות. יתרה מכל, מי שמנותק מבני אדם עלול לחוש דיכאון. אולם הבדידות של מי שמוקף בני אדם עלולה להיות מעיקה עוד יותר, בגין האכזבה מכך שלא מתפתחים יחסים הדוקים ומשמעותיים בינם לבינו. עם זאת, לא כל מי שנמצא לבדו חש בהכרח בדידות או דיכאון. אדרבה, יש הנהנים להימצא בגפם. יש אפילו אשר חשים הקלה בהיותם לבדם, לאחר הימצאות ממושכת במחיצתם של הבריות.
נמצא קשר בין בדידות לבין סימפטומים של מצבי דיכאון, חרדה, אומללות, ביישנות ואפילו התקפי חרדה (Neto,1992). ממצא זה תקף הן לגבי צעירים והן לגבי מבוגרים. בניגוד לדעה הרווחת לגבי תחושת הבדידות, הבדידות נפוצה יותר בגיל ההתבגרות מאשר בתקופת הזקנה. בתקופת ההתבגרות, מתחיל הניתוק מבית ההורים וגובר הצורך ביחסים אינטימיים. בני הנוער מרגישים מנותקים, הוריהם אינם מבינים את בעיותיהם וקשה להם ליצור קשרים הדוקים עם בני גילם. רגשות כגון אלה, אשר מגדילות, באופן משמעותי, סימפטומים של דיכאון, נפוצות יותר בקרב נערות מאשר בקרב נערים ומתבגרים (Brennan,1982).
הסיבות לבדידות והקשר לדיכאון - טיפול רגשי
הגורמים לדיכאון ובדידות יכולים להיות גורמים נסיבתיית, אשר קשורים באירועים ובנסיבות חיצוניות, שאינם בשליטת האדם. כגון, מעבר למקום מגורים חדש, גירושים, בעיות בריאות, מחלה המגבילה את התנועה, מות של בן זוג, ניתוק יחסים חברתיים, מעבר מילדות לבגרות או מצבי דחק, חרדה ולחץ. בניגוד לכך, יתכן כי סיבת הבדידות נובעת מגורמים פנימיים, אישיים, המעידים על מיומנויות חברתיות הלוקות בחסר. כגון, חרדה חברתית - תהלכי חברות לקויים הנוטעים באדם צפיות לא מציאותיות מן היחסים עם זולתו, תכונות כמו ביישנות ומופנמות, דימוי עצמי נמוך והערכה עצמית נמוכה.
אנשים בעלי קושי חברתי, נמנעים מקשרים בין-אישיים ובעיקר מקשרים שטמונה בהם סכנת דחייה. אומנם הנטייה להימנעות נפחיתה את הכישלונות החברתיים, אך גם מצמצמת את ההזדמנויות להצלחה חברתית. במקרים מעטים הגורם לבדידות הוא חרדה חברתית. עם זאת, מאפייני אישיות הנפוצים אצל אנשים בודדים, כוללים, יכולת מועטה לנהל שיחה עם זולתם. במהלך שיחה, אנשים אלו, יהיו מרוכזים בעצמם, וימעטו להקדיש תשומת לב לבן שיחם. הם ימנעו להמשיך לשוחח על נושא שהזולת העלה, ולא יטו לשאול שאלות המעידות על התעניינות. תכונות אלה, שמקורן בהעדר רגישות חברתית, מעוררות דחייה ומעכבות את התפתחות היחסים. מיומנות חברתית נוספת הלוקה בחסר אצל אנשים בודדים, הנה חשיפה עצמית. חשיפה עצמית אינה כוללת מסירת פרטים שטחיים של מידע ביוגרפי אלא שיתוף אישי לגבי רגשותיו, תקוותיו, פחדיו ושאיפותיו של האדם. ככל שקשר חברתי הולך ומתהדק כך חל גידול בעומק החשיפה האינטימית. אנשים בעלי לקות חברתית נוטים לחשוף פרטים אישיים מהר מדיי. התנהגות כזאת, מעוררת מבוכה ודחייה ומעידה על ליקוי בהסתגלות. הם אינם יודעים אילו פרטים אישיים לחשוף, מתי ובאיזה קצב. יש הלהוטים מדי להיחשף לפני זולתם ויש כאלה שהם מאופקים מדי וכמעט שאינם מגלים פרטים אישיים. בשני המקרים הם מעוררים דחייה בזולתם ומפתחים התייחסות שלילית לעצמם וצפיות פסימיות לגבי כישוריהם. לעומת זאת, כאשר החשיפה מתרחשת בזמן המתאים במהלך בניית מערכת היחסים, היא בדרך כלל גוררת יצירת אינטימיות וקירבה, חשיפה עצמית ופתיחות גם מהצד השני.
כמו כן, דימוי עצמי נמוך, חרדה ובעיקר, דיכאון וחרדה חברתית מעכבים יוזמה והעזה ומקשה על פיתוח יחסים חברתיים עם הבריות. אדם ביישן ובעל דימוי עצמי נמוך והערכה עצמית נמוכה, מרגיש שאין לו מה לומר ושהופעתו לא מענינת, מהוססת וחסרת ביטחון, במפגשים חברתיים הביקורת העצמית שלו יגבר, הוא יתרגש בבואו במגע עם הזולת, בעיקר מהמין האחר. לעתים, התחושות כל-כך חריפות עד כדי חרדה, האדם מוצא את עצמו מזיע, מתנשם ופעימות ליבו תגברנה בסביבת אנשים. יתכן כי אדם זה סובל מחרדה חברתית ובשל כל הוא נימנע ממגעים חברתיים .במקרה זה, טיפול נפשי נכון יאפשר לו להפחית את הביקורת העצמית ובאופן זה, להיפתח לסביבתו.
מחקרים הראו כי אנשים בודדים נבדלים מאנשים חברותיים באופי היחסים שהם מקיימים עם זולתם ולא בכמותם. יחסיהם של אנשים בודדים עם הזולת רדודים יותר וחסרים אופי אינטימי. פיתוח כישוריים בין אישיים ועידוד יצירת קשרים חברתיים הוא חלק מטיפול להפחתת דיכאון וחרדה.
מהי חרדה חברתית ? - לקריאה נוספת
כיצד ניתן להפחית את הבדידות ואת הדיכאון ?
הסיבות שהאדם מייחס להן את בדידותו הן הקובעות את דרך ההתמודדות עמה. ייחוס הבדידות לגורמים ארעיים, הניתנים לשינוי ולשליטה כגון העדר מאמץ או מגורים מרוחקים מקהים את תחושת הבדידות, מעוררים תקווה, ומעודדים לפעולה לשינוי המצב. כנגד זה, ייחוס הבדידות לגורמים פנימיים שאינם בני-שליטה כגון דימוי עצמי נמוך, מלווה בתחושת של חוסר תקווה, דיכאון והימנעות. מצב זה קשה במיוחד אם הסובלים מבדידות מאמצים גישה צינית או מוצאים מפלט באלכוהול או בסוגי סמים או בסוג התמכרות אחר. שכן כך הם מקימים עוד חיץ בינם לבין הסובבים אותם ובכך מגדילים את תחושת הבדידות.
טיפול בדיכאון תומך ביצירת משאבים ויצירת מערכות יחסים קרובות. ככל שהאדם מעודד את עצמו ונוסח בעצמו תקווה לתור אחר קשרים חברתיים משמעותיים, כך יכולתו להפחית את תחושת הבדידות וליצור קשרים בין-אישיים עמוקים הולכת וגוברת.
לקריאה נוספת על יצירת יחסים חברתיים
השפעת הבדידות על מצבי דיכאון וחרדה - טיפול נפשי
"לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב',יט)
בדידות היא הרגשה סובייקטיבית של העדר יחסים בין-אישיים הדוקים ומשמעותיים, או של יחסים חברתיים מצומצמים ולא מספקים, כמו גם זוגיות לא מספקת או קושי ביצירת קשר זוגי המחזקים את תחושת הבדידות. הבדידות אינה קשורה בהכרח במספר האנשים הסובבים את האדם. אפשר שיהיה האדם מוקף באנשים בביתו, בעבודה או ברחוב – ובכל זאת יחוש בדידות. יתרה מכל, מי שמנותק מבני אדם עלול לחוש דיכאון. אולם הבדידות של מי שמוקף בני אדם עלולה להיות מעיקה עוד יותר, בגין האכזבה מכך שלא מתפתחים יחסים הדוקים ומשמעותיים בינם לבינו. עם זאת, לא כל מי שנמצא לבדו חש בהכרח בדידות או דיכאון. אדרבה, יש הנהנים להימצא בגפם. יש אפילו אשר חשים הקלה בהיותם לבדם, לאחר הימצאות ממושכת במחיצתם של הבריות.
נמצא קשר בין בדידות לבין סימפטומים של מצבי דיכאון, חרדה, התמכרות, אומללות, ביישנות ואפילו התקפי חרדה (Neto,1992). ממצא זה תקף הן לגבי צעירים והן לגבי מבוגרים. בניגוד לדעה הרווחת לגבי תחושת הבדידות, הבדידות נפוצה יותר בגיל ההתבגרות מאשר בתקופת הזקנה. בתקופת ההתבגרות, מתחיל הניתוק מבית ההורים וגובר הצורך ביחסים אינטימיים. בני הנוער מרגישים מנותקים, הוריהם אינם מבינים את בעיותיהם וקשה להם ליצור קשרים הדוקים עם בני גילם. רגשות כגון אלה, אשר מגדילות, באופן משמעותי, סימפטומים של דיכאון, נפוצות יותר בקרב נערות מאשר בקרב נערים ומתבגרים (Brennan,1982).
הסיבות לבדידות והקשר לדיכאון - טיפול רגשי
הגורמים לדיכאון ובדידות יכולים להיות גורמים נסיבתיית, אשר קשורים באירועים ובנסיבות חיצוניות, שאינם בשליטת האדם. כגון, מעבר למקום מגורים חדש, גירושים, בעיות בריאות, מחלה המגבילה את התנועה, מות של בן זוג, ניתוק יחסים חברתיים, מעבר מילדות לבגרות או מצבי דחק, חרדה ולחץ. בניגוד לכך, יתכן כי סיבת הבדידות נובעת מגורמים פנימיים, אישיים, המעידים על מיומנויות חברתיות הלוקות בחסר. כגון, חרדה חברתית - תהלכי חברות לקויים הנוטעים באדם צפיות לא מציאותיות מן היחסים עם זולתו, תכונות כמו ביישנות ומופנמות, דימוי עצמי נמוך והערכה עצמית נמוכה.
אנשים בעלי קושי חברתי, נמנעים מקשרים בין-אישיים ובעיקר מקשרים שטמונה בהם סכנת דחייה. אומנם הנטייה להימנעות נפחיתה את הכישלונות החברתיים, אך גם מצמצמת את ההזדמנויות להצלחה חברתית. במקרים מעטים הגורם לבדידות הוא חרדה חברתית. עם זאת, מאפייני אישיות הנפוצים אצל אנשים בודדים, כוללים, יכולת מועטה לנהל שיחה עם זולתם. במהלך שיחה, אנשים אלו, יהיו מרוכזים בעצמם, וימעטו להקדיש תשומת לב לבן שיחם. הם ימנעו להמשיך לשוחח על נושא שהזולת העלה, ולא יטו לשאול שאלות המעידות על התעניינות. תכונות אלה, שמקורן בהעדר רגישות חברתית, מעוררות דחייה ומעכבות את התפתחות היחסים. מיומנות חברתית נוספת הלוקה בחסר אצל אנשים בודדים, הנה חשיפה עצמית. חשיפה עצמית אינה כוללת מסירת פרטים שטחיים של מידע ביוגרפי אלא שיתוף אישי לגבי רגשותיו, תקוותיו, פחדיו ושאיפותיו של האדם. ככל שקשר חברתי הולך ומתהדק כך חל גידול בעומק החשיפה האינטימית. אנשים בעלי לקות חברתית נוטים לחשוף פרטים אישיים מהר מדיי. התנהגות כזאת, מעוררת מבוכה ודחייה ומעידה על ליקוי בהסתגלות. הם אינם יודעים אילו פרטים אישיים לחשוף, מתי ובאיזה קצב. יש הלהוטים מדי להיחשף לפני זולתם ויש כאלה שהם מאופקים מדי וכמעט שאינם מגלים פרטים אישיים. בשני המקרים הם מעוררים דחייה בזולתם ומפתחים התייחסות שלילית לעצמם וצפיות פסימיות לגבי כישוריהם. לעומת זאת, כאשר החשיפה מתרחשת בזמן המתאים במהלך בניית מערכת היחסים, היא בדרך כלל גוררת יצירת אינטימיות וקירבה, חשיפה עצמית ופתיחות גם מהצד השני.
כמו כן, דימוי עצמי נמוך, חרדה ובעיקר, דיכאון וחרדה חברתית מעכבים יוזמה והעזה ומקשה על פיתוח יחסים חברתיים עם הבריות. אדם ביישן ובעל דימוי עצמי נמוך עם ביטחון עצמי נמוך, מרגיש שאין לו מה לומר ושהופעתו לא מענינת, מהוססת וחסרת ביטחון עצמי, במפגשים חברתיים הביקורת העצמית שלו יגבר, הוא יתרגש בבואו במגע עם הזולת, בעיקר מהמין האחר. לעתים, התחושות כל-כך חריפות עד כדי חרדה, האדם מוצא את עצמו מזיע, מתנשם ופעימות ליבו תגברנה בסביבת אנשים. יתכן כי אדם זה סובל מחרדה חברתית ובשל כל הוא נימנע ממגעים חברתיים .במקרה זה, טיפול נפשי נכון יאפשר לו להפחית את הביקורת העצמית ובאופן זה, להיפתח לסביבתו.
מחקרים הראו כי אנשים בודדים נבדלים מאנשים חברותיים באופי היחסים שהם מקיימים עם זולתם ולא בכמותם. יחסיהם של אנשים בודדים עם הזולת רדודים יותר וחסרים אופי אינטימי. פיתוח כישוריים בין אישיים ועידוד יצירת קשרים חברתיים הוא חלק מטיפול להפחתת דיכאון וחרדה.
מהי חרדה חברתית ? - לקריאה נוספת
כיצד ניתן להפחית את הבדידות ואת הדיכאון ?
הסיבות שהאדם מייחס להן את בדידותו הן הקובעות את דרך ההתמודדות עמה. ייחוס הבדידות לגורמים ארעיים, הניתנים לשינוי ולשליטה כגון העדר מאמץ או מגורים מרוחקים מקהים את תחושת הבדידות, מעוררים תקווה, ומעודדים לפעולה לשינוי המצב. כנגד זה, ייחוס הבדידות לגורמים פנימיים שאינם בני-שליטה כגון דימוי עצמי נמוך, מלווה בתחושת של חוסר תקווה, דיכאון והימנעות. מצב זה קשה במיוחד אם הסובלים מבדידות מאמצים גישה צינית או מוצאים מפלט באלכוהול או בסוגי סמים או בסוג התמכרות אחר. שכן כך הם מקימים עוד חיץ בינם לבין הסובבים אותם ובכך מגדילים את תחושת הבדידות.
טיפול בדיכאון תומך ביצירת משאבים ויצירת מערכות יחסים קרובות. ככל שהאדם מעודד את עצמו ונוסח בעצמו תקווה לתור אחר קשרים חברתיים משמעותיים, כך יכולתו להפחית את תחושת הבדידות וליצור קשרים בין-אישיים עמוקים הולכת וגוברת.
לקריאה נוספת על יצירת יחסים חברתיים
